בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' דהן ואח'

פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות כבוד רשמת ההוצאה לפועל באום רויטל מיום 8.1.2012 ו- 12.1.2012 (להלן: "ההחלטות").

ההחלטות עוסקות בשכר הטרחה שנפסק לכונס הנכסים עו"ד אביה בן ארי (להלן: "הכונס") שמונה לבקשת המבקש בתיק הוצאה לפועל מס' 02-10362-07-5. במסגרת אותו תיק מומש משכון שנרשם לטובת המבקש על משק מס' 53 בגבעת נל"י (להלן: "המשק").

המשק מורכב מבית ומנחלה. שווי הבית הוערך על ידי שמאי מטעם הכונס בסך של 1,600,000 ₪ ואילו שווי יתרת הנחלה הוערכה בסך של 4.4 מליון ₪. בפועל המשק נמכר על ידי הכונס בסך של 3,920,000 ₪ (להלן: "התמורה").

כבוד הרשמת קבעה כי יש לגזור את שכר טרחת הכונס מסה"כ חובות המשיבים אשר ערכם עומד על סך של 2,538,411 ₪. על כן התמורה עולה סה"כ חובות המשיבים.

לטענת המבקש יש לחשב את שכר טרחת כונס הנכסים מסה"כ התמורה. עוד טוען המבקש כי יש לחשב את שכר הטרחה בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) התשס"ב – 2002 (להלן: "התקנות").

בקשת רשות הערעור הועברה לתגובת המשיבים אשר עד כה לא מצאו לנכון להגיב על אף חלוף המועד שקבעתי. יחד עם זאת, אין הדבר מקנה זכות אוטמטית למבקש לזכות בבקשה שכן עדיין קיים שיקול דעת של בית המשפט אם לתת רשות ערעור אם לאו. במיוחד במקרה זה סברתי כי הבקשה מצריכה תגובה עוד בטרם הונח לפני השמאות שנעשתה למשק ואשר היה זה מן הדין לצרפה לבקשה מלכתחילה. רק לאחר שהוריתי למבקש לצרפה היא הונחה לפני.

יחד עם זאת, לאחר שקילה של הנתונים לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטות כבוד הרשמת.

אתחיל בכך כי אין ממש בטענת המבקש לפיה על כל הנכס חלות התקנות. התקנות חלות על מימוש משכנתה כמשמעותה בסעיף 81ב1(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"). סעיף 81ב1(א) לחוק עוסק במגנתה על דירת מגורים של יחיד.

משחלות הוראות התקנות באופן חלקי, שכן רק בחלק מהנחלה קיים בית, אין להחיל את מלוא התקנות על כל כספי המכירה.

הבית על פי השומה משמש כ- 26% מהשווי. לכן יש להניח כי מכספי התמורה שווי הבית הוא בסך של כ- 1,045,333 ₪. לכן שכר הטרחה המגיע בגין מכירת הבית הוא כדלקמן:

שכר טרחה לפי תקנה 2 לתקנות 3,605 ₪

לגבי 412,499 ₪ הראשונים 6% + מע"מ = 28,709 ₪

לגבי 589,282 ₪ הנוספים 7% + מע"מ = 47,849 ₪

לגבי יתרת שווי הבית 43,552 ₪ 8% + מע"מ = 4,042 ₪

סה"כ שכר טרחה בגין מימוש הבית 84,205 ₪

לגבי יתרת הנחלה יחולו העקרונות הכלליים שהונחו במשך הזמן בפסיקה. בעניין זה אף קיימת פסיקה נוגדת ממה יש לגזור את שכר טרחת הכונס. בע"א 70/ 373, 403 מרגוליס נ. בנק א"י בריטניה, פ"ד כה(1) 275 (להלן: "עניין מרגוליס") נפסק כי יש לחשב את שכר טרחת הכונס לפי החוב הפסוק. בעוד שבע"א 621/83 בנק לאומי לישראל נ. פנצ'וק, פ"ד מ(2) 660 נפסק כי יש לחשב את שכר הכונס לפי ערך הרכוש.

על פי הפסיקה אף מקובל לפסוק את שכר הכונס בשיעור של 6% עד 10% זאת בהתחשב בהיקף הפעילות, המאמץ המושקע ואורך הזמן שבו כונס הנכסים מתחיל ומסיים את עבודתו (ראה עניין מרגוליס).

בבר"ע (ב"ש) 5111/96 בוחניק נ. כונס הנכסים עורכי דין ברקאי וטל, דינים מחוזי כו(5) 622 התייחס בית משפט המחוזי לפסיקה הנוגדת כי יש להביא בחשבון את ערכו של הנכס אל מול התמורה שהתקבלה, המאמץ שהושקע במימוש הנכס והפעולות שבוצעו את השכר שנפסק בפתיחת התיק במיוחד כאשר הכונס הוא בא כח הזוכה. יש לשקלל את השכר על פי אמות מידה ענייניות הנגזרות מהנתונים המיוחדים של כל תיק.

עוד נפסק כי כאשר ערכו של הנכס גבוהה במיוחד רשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע שכר שיהיה נמוך מאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה גם אם פעולות הכינוס תבעו מאמץ מקצועי ניכר והליכי ביצוע מוגברים (ראה: בר"ע (ת"א) 1469/93; בר"ע (חיפה) 1313/97 גולדשטיין לירן נ. ברמלי, דינים מחוזי כו(10) 250).